סיפור הגבורה של אטנפו וכמט אינסין
 

 

 


אטנפו אינסין, נולד בשנת 1960, בגונדר שבאתיופיה.

משפחתו הינה יהודית השייכת לקהילת ביתא ישראל. 

משפחתו עסקה בעבודת האדמה ובגידול הבקר לפרנסת הבית.

כשבגר ומלאו לו 8 שנים, החל אטנפו לעזור לבני משפחתו בטיפול ובגידול הצאן.

כשמלאו לו 11 שנים, נפתח בית ספר במרחק של 10 ק"מ מביתו עבור תלמידים

בני גילו, חבריו שהחלו ללמוד בבית הספר דרבנו אותו להצטרף ללימודים ולרכוש השכלה. הוריו שהתנגדו לרעיון זה בתחילה, נענו לבסוף לבקשתו.

במשך שנתיים למד אטנפו בבית הספר בשעות הבוקר ובערב סייע בעבודות הבית.

לאחר שנתיים בבית הספר היסודי, המשיך אטנפו את לימודיו באמבובר למשך

חמש שנים. בשנת 1975 סיים את לימודיו בהצלחה.

אטנפו שזכר את סיפוריו של אביו על ירושלים ועל שאיפתו לעזוב את אתיופיה ולעלות לארץ ישראל נוכח כי החלה להתנהל בסתר בריחה לסודן במטרה לעלות לארץ ישראל.

בשנת 1983 הצטרף אטנפו לקבוצת נערים בניסיון לפלס דרך ולהגיע לגבול סודן ולבדוק כיצד ניתן להסתדר ולהידבר עם הסודנים המקומיים.

לאחר שביררו ובדקו את מהות הדרך והסיכונים הכרוכים בה, שבו לגונדר.

כעבור שישה חודשים, התלוותה  לאטנפו קבוצה של כ – 150 איש אשר הוא הדריך כיצד להגיע ולהתמודד עם המסע הקשה לגבול סודן.

בדרכם נתקלו בשודדי דרכים שדרשו את כספם. תודות לאטנפו הגיעה הקבוצה לגבול סודן בשלום. כשהגיעו לגבול סודן נלקחו למחנה שנקרא "אמר – קובה". במחנה היה אטנפו אחראי על 20 אוהלים מיושבים. חודשיים לאחר ששהו במחנה, חלה אטנפו במחלה קשה שנמשכה כשישה חודשים. הוא נאלץ ליטול כדורים ולקבל  65 זריקות. משהשתפר מצבו הבריאותי, שב לבית אביו במטרה לעזור לאנשים נוספים להגיע למחנה בסודן ולהנחות אותם בדרך הקשה. כשהגיע לאתיופיה גילה כי הגבול הסודני נסגר מבחינה ביטחונית ועל כן נאלץ לחכות עד אשר יפתח הגבול בחזרה. לאחר שנה, נפתח הגבול מחדש.

 

אטנפו לקח עמו 26 אנשים אשר בהם, אשתו כמט. כשהתקרבו לגבול, לאחר מסע ארוך וקשה, זיהתה אותם קבוצה של חיילים אתיופים שהיו במהלך סיור שגרתי.

חייו של אטנפו היו באיום של סכנה ממשית, החיילים איימו על חייו והוא ניצל בעזרת אחד החיילים שהיה יהודי והניע את החיילים מכוונותיהם.

אטנפו ואנשיו הועברו במסוק לגונדר, שם נכלאו במעצר, נחקרו והוכו בחשד למעשיהם. אשתו, כמט שנשאה את תינוקה בחודש השמיני, סבלה מאלימות חיילי המעצר ונשלחה לבית חולים, שם נודע לה שתינוקה לא שרד בשל המכות שספגה. אטנפו נלקח למקום מעצר מרוחק וחשוך למשך שנה שלמה.

במהלך מאסרו נחקר אטנפו כל שלושה ימים והוכה קשות על מנת שיגלה ויחשוף את רשת הנוגעים בדבר הסיוע  בגבול סודן ומידע בדבר מדינת ישראל וכיצד מומן מבצע זה.

כשהשתחרר אטנפו לאחר שנה, יצא שוב ואיתו 4 אנשים לכיוון הגבול הסודני.

מעט לפני הגבול סגרו המורדים את המעבר בפניהם והם נאלצו לשוב בחזרה מיואשים וחסרי תקווה. בשנת 1991 החלו להגיע שמועות בדבר ריכוז יהודי אתיופיה באדיס אבבה הבירה על מנת להטיסם לארץ ישראל במבצע צבאי.

אטנפו ואשתו כמט עברו לאדיס אבבה וסייעו בסתר לרשת המבצע המיוחל,

"מבצע שלמה". בחודש מאי עלו לארץ ישראל במבצע שלמה והגיעו לארץ ישראל, ארץ אבותיהם עליה חלמו מאז ילדותם.  

ב- 28/7/1997 הוכר אטנפו אינסין באופן רשמי כאסיר ציון מטעם מדינת ישראל.

 
כיום גרה משפחת אינסין באשקלון. סיפורם המרגש של אטנפו וכמט אינסין הובא לתשומת ליבנו בעקבות משימה 4, בפרוייקט " הבלשים הצעירים מגלים את יופיה" בזכות שתי בנותיהם, אסתר ומזל, תלמידות בביה"ס בן צבי שאף משתתפות בפרוייקט.